הגיגים, הזיות, מחשבות, תהיות ומעורב כבר היה תפוס.

אז בואו נחרטט קצת.

התשובה שלי על ליליארד

צר לי, אבל אני לא שותף לפסטיבל סביב דיים ויכולתו המופלאה לקלוע, וכנראה להוביל את פורטלנד לסידרה על המקום האחרון.

האם הוא עושה את האחרים סביבו טובים יותר? לא.

האם הוא עושה את הקבוצה טובה יותר? לא.

מדובר בקבוצה שלאורך השנים היה בה כישרון לא מבוטל, המתבססת על שניים מהגארדים הקולעים הטובים בליגה, המוקפים בשחקני משנה טובים (אשר התחלפו לאורך השנים – דווקא השנה היא נחלשה בגזרה הזו).

השלם מעולם לא התעלה על סך חלקיו, וגם היום התחושה היא שלמרות ההתלהבות והאופוריה ממופעי הקליעה והריצה לפלייאוף, אחרי כל ה"הו-הא" הם פול גז בניוטרל, כאשר קבוצות עם הרכב שני ושלישי נגדם בהילוך שני נשארות צמודות.

הבעיה? סטוטס בנה שם סביבת עבודה חברית, מחבקת, מעודדת – אבל לא מקצועית.

אני לא רואה דבר אחד שהוא עושה לאורך השנים שהופך את הקבוצה טובה יותר.

הכדורסל הוא כדורסל של בידודים, המסתמך על כישרון אישי בלבד, בלי שום טביעת אצבע של מאמן בהגנה או בהתקפה, והירו בול נטו של ליליארד ושחקנים אחרים (מקולום בדר"כ כשהוא בריא) בסיומי משחקים.

כשזה הולך – זה נראה טוב וכאילו מרגש. הירואי.

הבעיה שבכדורסל זה לא מביא תוצאות אלא אנקדוטות סטייל השלשה נגד OKC.

סטוטס בנה שם תרבות אירגונית שבה כולם מרוצים – אבל תוצאות לא יהיו ואף אחד לא שם לב לביזבוז.

ליליארד היה בדרך להיות סטף קארי 2.0 עד לפני כמה שנים, היה לו את השלשות, הטווחים האסורים, הוא היה אתלטי יותר ועוד פעם זכר שהוא רכז וגם מסר.

אבל בחממה של סטוטס הוא גדל פרא וקיבל עוד ועוד חיזוקים לשחק את ההירו בול שלו, שמלטף לו את האגו.

הוא בטוח שהוא המושיע הגדול, שלבד הוא ינצח קבוצות, ושהוא "בשיאו".

אבל זה לא עובד ככה.

במשחק קבוצתי, הסוד הוא האלכימיה בלהפוך חבורה של שחקנים לטובה יותר ממה שהם (ראה ערך ספרס, טורונטו, בוסטון, יוטה של סלואן…), דרך ההגנה, המשחק החכם בהתקפה, התרגילים ושיתוף הכדור.

פורטלנד, ההיי-לייט של הבועה, היא לא יותר מצעצוע יפה שלא עושה כלום.

המזרח סוף סוף התעלה על המערב!

אני יודע שהדוק צועק את זה כבר 10 שנים, אבל עכשיו זה סוף סוף קרה.

מילווקי, טורונטו, מיאמי, בוסטון – 4 קבוצות חזקות ביותר, מחוברות, שיכולות לנצח כל אחת בסגל מלא וללכת רחוק, ואף לדעת לסגור על הפצע יפה אם יחסירו שחקן חשוב, בזכות המערכת החזקה שלהם שמוציאה את המקסימום מכל אחד.

אינדי אחריהן, היא אגוז קשה לפיצוח לכל קבוצה בערב נתון, ולמרות שמקמילן דוגמטי ומקובע מדי ומהווה תקרה מסוימת, בסגל מלא וכשברוגדון את אולדיפו בכושר – הם לא ירכינו ראש בפני אף קבוצה.
הם תמיד משחקים חזק ושומרים על המסגרת שלהם.
וכעת הם אפילו משחקים בלי סבוניס החשוב.

פילי היא השישית במזרח אשר בעיקרון יכולה לנצח כל קבוצה (אבל במקרה שלה – גם להפסיד לכל קבוצה).
יש בסגל הרבה כישרון, רובו לא מנוצל בגלל בראון הטמבל, אבל שחקני המשנה שלה מצוינים, יש סקוררים כמו האריס וריצ'רדסון, מבוגר אחראי כמו הורפורד, וכישרון גולמי (מהמילה גולם) בשני צידי המגרש כמו אמביד. (על סימונס אדבר בנקודה הבאה)

במערב, לעומת זאת, מה יש?

הלייקרס לא כזו טובה כמו שהמאזן שלה מראה.
כן היא חזקה, אבל גם מלאת חסרונות ותלויה מאוד בשני כוכביה.

לקליפרס הרוסטר הטוב בליגה, כמות עצומה של כישרון, אבל היא חורקת כל העונה.
דוק מאמן בינוני מינוס, ממש לא מוסיף שום ערך מוסף, ולמרות שהכישרון כנראה יקח אותו עד הסוף הוא ממש לא מוציא את המקסימום שם – יותר את המינימום.

דנבר השלישית, ולמרות שהיא קבוצה חביבה מאוד עם הרבה צעירים מעניינים היא גם יכולה להיכנס לפאנק ולעוף פתאום סיבוב ראשון.
היא ממש לא איזה אימפריה, ושאלת האופי שלה בפלייאוף עדיין תלויה ועומדת.

ומה יש אחר-כך?
לא הרבה.

יוסטון זה לא קבוצת כדורסל, זה קרקס נודד, מביך לצפייה ולעג לרש.
באמת שזה כתם על הליגה.
באים כמה חבר'ה, מפגיזים משלוש כל המשחק ומקווים לטוב.
כשמדי פעם הלוליין הראשי מנסה לסחוט עבירות ולהגיע לקו במעשי נוכלות לקול מצהלות הקהל.
היא לא תעשה כלום בפלייאוף הזה או בכלל כל עוד היא במוד המוקצן והשערורייתי שלה.

אוק', יוטה, דאלאס – שלוש קבוצות חביבות שחסר להן משהו כדי להפוך לטובות באמת.
אוק' היא סינדרלה ואף אחד לא ציפה שתגיע לאן שתגיע. כריס פול מוכיח את ערכו ומראה שהמשוואה פול > ראס מעולם לא הייתה נכונה יותר.
יוטה סוג של התפרקה מנכסיה, היא הייתה בדרך למעלה וכעת נראה שהיא בדרך לדשדש בבינוניות שנים ארוכות.
דאלאס היא קבוצת העתיד עם לוקה ופורזי, אבל עכשיו הווה והיא לא טובה מספיק, ואין לה הגנה.

נשארנו עם שתיים וחצי קבוצות רציניות בלחץ.

המסקנה – הדוק צדק.

החיסרון של סימונס הופך את פילי למסוכנת יותר

המקל הוצא מהגלגלים.

פילי כבר לא מחויבת לשיטת המשחק שמכריחה את סימונס עליה, לאחר פציעתו.

הקבוצה שהעדיפה את ההייפ ומראית העין על התכלס, נאלצת בעל כורחה להתחיל לשחק כדורסל.

בלי סימונס (שלצערנו בגלל הפציעה לא יצליח כבר לשבור את שיא השלשות בפלייאוף) יש 5 שחקנים שיכולים לרווח את המגרש ולהוות איום, הצבע נפתח ומקל על חדירות, אמביד יהיה אפקטיבי יותר כשישחק יותר פנימה (למרות שבטח לא יוותר על הפאמפ-פייק והטחת השלשות), הכדור נע מהר יותר ושחקני המשנה לוקחים יותר אחריות וסוף סוף מצליחים להיראות בהתאם ליכולתם.

הורפורד גם חווה סוג של רנסנס מאז, הוא באמת יכול לרווח את המגרש מעמדת ה-4, הוא שחקן הרבה יותר חכם ויעיל מסימונס וכעת יהיה גם יותר שמח.

ט'ייבול, נטו ומייק סקוט יראו יותר מגרש והם שחקנים מצוינים.
והם מצטרפים לשייק מילטון מקצוען השלשות, קורקמז ובורקס.

פילי הופכת מבדיחה עצובה לקבוצה מסוכנת – על ידי החסרה!

יאניס

הליגה יצרה מפלצת.

השיפוט של שחקני הדרג הבכיר כבר חצה כל גבול בשנים האחרונות, ומוביל את כולם יאניס.

יאניס הוא בחור טוב בסך הכל, מאוד אמביציוזי ועובד קשה, אבל גם בחור טוב יכול ליפול.

כשנותנים לך עוד ועוד הנחות ויחס מועדף, אתה מתרגל לזה ומאבד פרופורציה, ומקבל זאת כמובן מאליו.

יאניס הוא עגל הזהב של הליגה כרגע, הוא סומן לכך וקיבל את תו התקן של "דרג בכיר מאוד – רישיון להרוג" מסילבר.

מותר לו כבר זמן רב לעשות ככל העולה על רוחו במגרש, צעדים, פיזיות מוגזמת בהגנה, ודריסת אנשים בדרך לסל (דריסה ישירה, הזזת המכשול בעזרת מרפקים, או הורדת הקרניים ופילוס דרך בעזרת נגיחת האייל).

לא רק שזה מפחיד לעמוד בדרכו (אדם עצום, מהיר ואתלטי עם גישה חסרת מעצורים), זה גם אסור, ואם תעז כנראה בנוסף לפיצוץ שתחטוף תקבל גם עבירה והוא יילך לקו.

מה שקרה עכשיו עם יאניס זה התוצאה של מדיניות זו של הליגה.

יאניס הגיב כילד ביריון אשר חונך ללא גבולות, התרגל שמותר לו הכל, ופתאום בא מישהו ואמר לו "אסור!" ולקח לו את הממתק שגנב מילד אחר.

האשמה היא בליגה ובסילבר שהביאו אותנו למצב המביש הזה.

חתול

אין לי שום דרך לקשר זאת לליגה, לכדורסל או לספורט.

אבל אני ממש אוהב את הערוץ הזה שמצאתי ביוטיוב אז רציתי לשתף!